לא מפתיע אותי שרמת הפטריוטיות עולה בזמן מלחמה. לא מפתיע אותי גם שהפעם זה הגיע לפייסבוק. מה שכן מפתיע אותי זה שהדבר מתדרדר לרמות כה נמוכות. מפתיע אותי שכל בוקר אני נאלץ "לנקות" את עמוד הפייסבוק שלי מתמונות מטומטמות וקיצוניות. תמונות בהן פלסטינים נראים מפחידים, מכוערים, עם אף גדול ועקום, מתחבאים מאחורי ילדים... ואנחנו נראים כמו... כמו אירופאים: לבנים, יפים, מגנים על ילדינו. הנטייה לדיכוטומיה עילגת וילדותית של חלוקה לטובים ורעים? לא, זה לא זה. בימים רגילים, תמונות כאלו לא היו מצליחות להתבלט כל כך. עיוורון? אולי. הרי מספיק להשוות את התמונות הללו לקריקטורות של יהודים מתחילת המאה וספק שלאחר הפניית תשומת הלב לפרט כה "שולי" תמונות אלו היו נעלמות.
לדעתי ישנה פה אמונה במטרה נעלה. מטרה שמאפשרת "הכל". אפשר פה ושם להגזים, אפשר פה ושם לא לדייק, אפשר גם להיות קצת גזעניים, מה יש? העיקר זה שהצבועים מכל האולם יבינו מי פה הטובים ומי הרעים. ובכלל, לא אנחנו המצאנו את הטריקים המלוכלכים האלו, תראו מה הם עושים, תראו אילו תמונות הם מפיצים בעולם... מספיק עם כל הצדק הצבוע הזה, בחיים צריך לפעמים ללכלך את הידיים. תהיה ראלי!
