שבוע פוליטי, אוניברסיטת תל אביב – שלי יחמוביץ

אם הייתי צריך לסכם את הפגישה עם שלי בכמה מלים, הייתי אומר שהמשחק היה רע, העלילה מלאת סתירות ווהתאורה מרוכזת מידיי על השחקן הראשי.

שלי התחילה מדבר חיובי והסבירה שפוליטיקה היא בכלל דבר יפה ושהיא נהנת מעיסוקה בה. פוליטיקה היא כלי להשגת מטרות חברתיות והבעיה מתעוררת כאשר משתמשים בה למטרות הישרדות ולטובות הנאה. לא צריך לפחד מפוליטיקה ולהשאיר אותה לקבוצות שוליים ואינטרסנטים. היא קראה להתפקד למפלגות ובכך להשפיע בצורה ישירה על הרכב המפלגות (ראוי לציין שכל פולטיקאי ששמעתי השבוע, קרא להתפקד למפלגות).

רוב ההרצאה הוקדשה, כצפוי, לסדר יום חברתי, סוציאל-דמוקרטי. שלי דברה הרבה על תקציב המדינה וחלוקתו ה"בלתי סבירה בעליל" (מושג שהשתמשה בו הרבה, בשילוב עם חיוך פלסטיק). היא הזכירה מספר חוקים שהצליחה להעביר וכאלה שתעלה להצבעה בעתיד. יחד עם זאת היא עמדה על עקרונותיה ולא נגררה להזכיר את תקציבי ההתנחלויות, דתיים או נושאים בטחוניים. היא טענה (לאחר שנשאלה) שעושה זאת במודע ולדעתה קודם כל, אלינו לבנות חברה שוויונית יותר וסולידרית. בהמשך אמרה כי תומכת, בגדול, בגבולות 67' (יחד עם זאת, "לא רואה במפעל ההתנחלויות חטא", זה לא נאמר בהרצאה אלא בראיון ל"הארץ").

לאחר ההרצאה ענתה על מספר מאוד מצומצם של שאלות.

דברים שאהבתי: מאוד מעשית. בגדול, עד כמה שאני מבין בתחום, אני מסכים עם דעותיה בתחום הכלכלה, אם כן, לפעמים היא נשמעת לי מעט קיצונית (אולי רק כדי להתבלט עוד יותר).

דברים שלא אהבתי: ציפיתי לשמוע דברים עניינים יותר וקיבלתי לרוב סיסמאות. מנסה לדבר למספר הגדול האפשרי של אנשים ולכן נעלצת לתמרן (או לכל הפחות מתקבלות סטירות בדבריה). היא מדברת על שאיפה לחברה מוסרית יותר. אפילו ללא ניסיון לברר מהו בדיוק המוסר שהיא מדברת אליו, לדעתי, לא ניתן לרצות חברה מוסרית ולא לדבר על הכיבוש (עצם ההתעלמות מהנושא היא בעיניי לא מוסרית, גם אם לא קוראים לזה "כיבוש"). בנוסף, היה שם משהו, ברמה האישית, שלא הצלחתי להרגיש חיבה אליה, משהו בתגובות שלה, בשפת גוף.

לסיכום: תמיד היה לי קשה עם גישתה לנושא הבטחוני (בפרט המתנחלים). אבל לדעתי, אני די לא מצליח להבין כיצד ניתן לחלק את העוגה בצורה שיוויונית יותר ועדיין להמשיך לתת "לגבעות" חתיכה נוספת. אני חושב שאחרי הבחירות היא עומדת להקשיח את הקו עם המתנחלים. לא בנימוק שהם פושעים ולא מוסריים אלא כדרישה לצדק כלכלי (חברתי?). בעקבות להרצאה, גישתי למפלגת העבודה לא השתנתה.