מוזרים I, אנתולוגיית סיפורי פנטזיה אימה ומסתורין

אוסף סיפורים קצרים.

כמו כל אוסף סיפורים קצרים שאי פעם נתקלתי בו, גם באוסף זה יש יותר סיפורים שלא אהבתי או שהייתי עדיש אליהם מאשר אלו שאהבתי. אבל מספיק סיפור אחד ממש טוב כדי שיהיה מרוצה שקראתי את האוסף. במקרה זה זהו ללא עוררין הסיפור "נצחיותן של הצורות" של ג`יק לונדון.

אני מודה שהסיפור הנ"ל צץ בחיי בול בזמן. את הספר לקחתי איתי למידברן - סיפורים קצרים לא מחייבים קריאה רצופה וחשבתי שיהיה טוב לשקוע מדי פעם באיזה סיפור דמיוני. בסוף, במידברן עצמו לא פתחתי את הספר, לא היה לי חשק לקרוא. בנוסף לזה, לקראת סוף הפסטיבל (מה לעשות, זה אכן פסטיבל) צצו במוחי מחשבות... מחשבות ותחושות שערערו את הגבול שאני מתחזק ביום-יום בין מציאות לדמיון. זה לא שהפסקתי להבין את הסובב, התחלתי לערער ביחס לסובבים, ביחס לעצמי. תחושות של פעם עלו והשתלטו על יכולת השיפוט שלי. דברים שקרו מזמן... ומזמן לא קרו.

בכל אופן, פירקנו את הצל, קיפלנו את האוהלים והעמסנו את כל הציוד על המכוניות. חזרתי הביתה. דיברתי עם דיאנה... הקשבתי. פגשתי חברים. התחושות נחלשו, המחשבות נשתתקו, לא עד הסוף, גלים-גלים. ובדיוק אז צץ הסיפור הזה, על נצחיותן של צורות. סיפור על ראיית עולם, על פילוסופיה, סיפור שבו גבולות המציאות מתגמשים אל מול הזיותיו של המוח. לאט-לאט הדמיון חודר, כובש שטחים של המציאות, נהיה חלק מהמציאות. דמיון שמתערבב עם המציאות תמיד הופך להיות חלק ממנה ואף פעם לא הופף את המציאות לדמיון. 

קראתי את הסיפור מאוחר בלילה, בשקט. 

הרגשתי את שינוי התודעה שהוא משרה. 

יצאתי למרפסת לעשן סיגריה והלכתי לישון.

סיפורים נוספים מהאונטולוגיה שאהבתי:
מר אלוושם המנוח מאת הרברט ג`ורג` ולס על גניבת זהות
מעשה בשניים שחלמו מאת גוסטב וייל על דבקות, אמונה ומקריות
סנין של ריונסוקה אקוטגווה על מימוש הרצון