ספרים שאהבתי ב 2017

           לדבר לעצמנו של אנדרס נאומן          חופש מוחלט של פבלו קציאזיאן               

         תודה פבלו קציאזיאן    הסיני שקרא עיתון בתור לגרדום של ריקרדו סטרפאסה           

       סמוך אלי של מריו לבררו        זהב של קחמרקה של יאקוב וסרמן        

מרד המציאות של שטפן צוויג        חגיגה נודדת של ארנסט המינגווי

גטסבי הגדול של סקוט פיצגרלד        נפילה חופשית של ויליאם גולדינג

      אנחנו של יבגני זמיאטין          
החברה הגאונה והסיפור של שם־המשפחה החדש של אלנה פרנטה 

רובים, חיידקים ופלדה של ג`ארד דיימונד

פרוזה.

מי שעוד לא מכיר את תשע נשמות - כדאי!
לדבר לעצמנו של אנדרס נאומן כבש אותי דיי מההתחלה ולא הרפה עד העמודים האחרוני. כשבוע לאחר שסיימתי לקראו כתבתי אתת תחושותי כאן. עכשיו כשנרגתי וקראתי ספרים אחרים אני יכול להחזיר אותו למדף יחד עם ספרים אחרים. לדבר לעצמנו מספר סיפור של זוג פלוס ילד שהגבר חולה ועומד למות. הוא יוצא עם בנו, שלא מודע למחלה, לנסיעת עבודה כדי לבלות איתו לבד בפעם האחרונה. האישה נשארת בבית ומספרת על ההתמודדות שלה. הסיפור מתגלגל ומדי פעם נקודת מבט משתנה מגבר גוסס אל הילד או אל האישה שנשארה בבית. מחשבות, מעשים, דילמות אישיות - הספר חושף הכל מבלי להפוך את הסיפור לבנאלי. מצד אחד אין שום דבר מיוחד בדמויות ומצד שני הן הופכות למיוחדות על ידי חשיפה של עולמם הפנימי. ספר מאוד כנה.

ספר נוסף של תשע נשמות שמאוד אהבתי הוא חופש מוחלט של פבלו קציאזיאן: דמויות מופשטות במרחב-זמן לא מוגדר ולוגיקה מעוותת. הספר מתחיל מבריחה של א ו ב ממקום כלשהו בו הוכרחו לחשוב על נושאים מסויימים ולהגיע למסכנות. בהמשך הם פוגשים דמויות נוספים: ג, ד, ה.. וממשיכים להעלות סוגיות ולנהל דיונים כאשר מטרתםם העיקרית היא הבנת המציאות כפי שהם תופסים אותה. כמובן שכל זה מעורבב עם מאבקי אגו ויחסים בין אישיים של הדמויות.

עם סיום הספר המשכתי עם פבלו ליצירה נוספת בהוצאת זיקית (שהתפצלה בנתיים לתשע נשמות ולוקוס). הספר תודה מתחיל בזה שעבד מגיע לאי ופוגש את אדונו. הוא חי בבית גדול ומקבל ארוחת בוקר מפנקת למיטה. הוא יוצא לצייד יחד עם אדונו ומקבל לא מעט זמן פנוי. כל זה לא מונעה ממנו לצאת נגד העבדות.

עוד מהוצאת תשע נשמות: הסיני שקרא עיתון בתור לגרדום של ריקרדו סטרפאסה. ספר קליל, מין קומדיה של טעויות. אישה יפה ולוזר שנפגשים לדייט כיוון שערב קודם האישה הייתה שיקורה והסקימה. משאמום האישהה מתחילה לספר לו סיפור ריגול מופרח והגבר (סופר שכתב ספר אחד בלבד ולא פירסם אותו) נשאף לסיפור זה והופך אותו למציאות. האישה מהר מאוד מעבדת שליטה על הסיפור שהתחילה. סמוך אלי של מריו לבררו מספר על סופר שנשלך לחפש את מי שכתב רומן מעולה באילום שם. הוא מגיע לעיירה קטנה ונפגש שם עם אנשים. זהב של קחמרקה של יאקוב וסרמן הוא ספר על אירוע היסטורי מפורסם מ 1532 בו נפגשו שני ציוויליזציות: האינקה המקומייםם והכובשים הספרדים. הסיפור מסופר דרך עיני אחד הקצינים הספרדים. מרד המציאות של שטפן צוויג מספר עלל  אהבה אסורה, פרידה ארוכה והשפעה של אירועים היסטוריים על אהבה.

השנה, בפעם שנייה קראתי את חגיגה נודדת של המינגווי. המלצתי לידידה ונשאבתי לתוך הספר בעצמי. את רוב הספר קראתי תוך כדי הליכה ברחובות תל אביב או בנסיעה באוטובוס. עלילה אין כל כך אך הסיפורים של המינגווי על חיו וחיי חברה בפריז של שנות ה-20 התישבו בתודעתי על תל אביב שנת 2017: פאבים, בתי קפה, אנשים... נזרקתי לזכרונות. 

בהמלצת המינגווי המשכתי לגטסבי הגדול של סקוט פיצגרלד. ספר ששני העמודים הראשונים שלו הם מופת של פתיחה. הספר עצמו לדעתי לא מצליח לשמור על רמה של עמודים ראשונים אך אולי זה רוח הזמן שהשתנתה. חלקק מהסוגיות בספר נראים בימינו פשוט לא רלוונטיים ובגלל אלו שכן - אהבתי את הספר.

עוד ספר שחזרתי אליו השנה (זה כנראה משהו שמתחילים לעשות עם הגיל) הוא נפילה חופשית של ויליאם גולדינג. ספר שמחפש את הנקודה שבה הילד הופך למבוגר. ישנו גיל מסוים בילדות שלנו שכאשר אנו נזכרים בו אנו לא חשיםם הזדהות עם הילד הזה, אנו מסתכלים עליו כעל אדם אחר. מה גורם לנתק זה? מאיפה בה השינוי העמוק הזה שמבדיל בין אני הילד לבין המבוגר?

קלאסיקה נוספת שסוף-סוף קראתי השנה זהו ספר אנחנו של יבגני זמיאטין. אני חובב אוטופיות ודיסטופיות: מעולם חדש מופלא, האי, Ape and Essence של אלדוס האקסלי ועד 1984 של ג'ורג' אורוול. אנחנו, בדומה ל-1984 גם מתמקד מחברה אתידית שבה אין מקום לפרטיות. עוד דמיון לספרו של אורוול זה שימוש בשפה כחלק משינוי תודעתי. אך בספר זה, השימוש בשפה מדגיש את השינוי הפנימי של הדמות הראשית - מתמטיקאי שבהתחלה רואה עולם מאוד מסודר ומאורגן ולאט לאט מאבד את אמונתו ורוחש הבנה מורכבת יותר של העולם שבו נותן מקום לרגשות, שאיפות, יחס בין אישי ודימיון.  כיוון שקקראתי ברוסית לא יודע להגיד דבר על התרגום.

לבסוף עם התרגום של הספר השלישי מסדרת הסיפור הנאופוליטני של אלנה פרנטה החלטתי לקראו את הספר הראשון - החברה הגאונה. ספר מספר על חברות של שתי ילדות בין הגלאים שש עד ששעשרה. אהבתי את הספר במיוחד את החצי הראשון בגלל תחושת הילדות שהוא מעורר. המשכתי לספר שני, הסיפור של שם־המשפחה החדש, אך המומנטום אבד ולא המשכתי הלאה לשלישי שבגללו התחלתי. אולי בשנה הבאה...

עיון.

רובים, חיידקים ופלדה של ג`ארד דיימונד זה ספר מעולה על חברות אדם, היסטוריה של תחרות בין ציוויליזציות ובנייתם. אחד הטענות המרכזיות: ביוט מאפשר גדילה של חברה בשטח קטן יחסית מה שמאפשר בניית חברות עם העלי תפקידים ןשלטון ריכוזי. הדבר מאיץ התפתחות של חברה (המצאות, פלדה, נשק) ומאפשר פרויקטים ארוכי טווח (מסה לאזור חדש, כיבוש, ניצול משעבים). בנוסף, ביוט של בעלי חיים גורם למעבר של מחלות מהם אל בני האדם והתפתחות עמידות למחלות אלו. כאשר חברה כזאת פוגשת חברה של לקטים ללא עמידויות למחלות אלו, רוב האנשים בחברת הלקטים תמות ממחולות. ספר לא פשוט לקריאה כיוון שהוא מפורט ומנומק מאוד וכולל הרבה דוגמאות.